מדוע אנחנו חיים אחרי המוות?

מחקר הטנטולוגיה

בשנים האחרונות "גילה" האדם שוב את המוות. תחום מדעי מסוים עוסק היום במוות והוא נקרא טנטולוגיה (Tantology). השם לקוח מהמילה היוונית "טנטוס" (Thanatos), שמשמעותה מוות. מבין כל החוקרים הרבים שעסקו בתחום זה, תוך שימוש בשיטות מדעיות, בלט בעיקר הרופא האמריקאי, ד"ר ריימונד מודי (Raymond Moody), שספרו, "החיים אחרי החיים" הפך רב־מכר. עובדה זו מעידה על כך שאנשים מבקשים תשובה לשאלת החיים אחרי המוות. אבל באיזו מידה יכלו כל כך הרבה ספרים, שפורסמו בשנים האחרונות בנושא זה, לתת תשובה זו?

כמו חוקרים אחרים, אסף ד"ר מודי תיאורים רבים של אנשים שנחשבו מתים מבחינה קלינית, אבל בכל זאת הצליחו הרופאים להשיב אותם לחיים. העניין שהתעורר נוכח דיווחים אלה היה בשל הדמיון המדהים בתיאור החוויה שחוו האנשים האלה במעבר שבין החיים למוות. היו אלה אנשים בעלי רמת השכלה שונה ומעמד חברתי שונה; חלקם חיו באזורים כפריים, חלקם בערים, והם באו מעמים שונים ואפילו מתרבויות שונות. היו להם השקפות דתיות שונות, הם סבלו ממחלות או פציעות שונות וקיבלו טיפולים רפואיים שונים. אולם כשריחפו על סף המוות עברו כמעט כולם את אותם השלבים. כולם חוו בתחילה מצב חדש, שד"ר מודי כינה "חוויה חוץ־גופית", כלומר שהם מצאו את עצמם מחוץ לגופם. הם ראו את עצמם – או יותר נכון, את גופם, שאתו כבר לא הזדהו, על המיטה או במקום התאונה; הם חזו במאמציהם של האנשים סביבם להחיות אותם, ושמעו את המילים שנאמרו בקרבתם. בהמשך, לאותם אנשים, ש"חדרו עמוק יותר אל תוך ממלכת המוות", כפי שהגדיר זאת ד"ר מודי, הייתה תחושה כאילו הם נמשכים דרך מעבר צר וחשוך. אז הם ראו אור בהיר, אבל לא מסנוור, חשו את קרבתה של ישות אוהבת וחוו "ראייה לאחור" של חייהם. תפיסת הזמן והידע שלהם השתנתה, והם הרגישו שהם מבינים את התמונה הכוללת של החיים שלהם.